למה הביטלס כתבו אני הוולרוס

מידע רקע

הביטלס כתבו את "I Am the Walrus" ב-1967, כחלק מאלבומם Magical Mystery Tour. ג'ון לנון כתב את השיר לאחר שיחות עם חבר על המשמעות של פסוק השטויות בשירו של לואיס קרול "The Walrus and The Carpenter". לנון לקח את השיר של קרול וסובב אותו לשיר סאטירי על התקשורת.
המילים מורכבות מפסוקים של ביטויים באנגלית שטותיים למחצה. על פני השטח, למילים אין הרבה משמעות, מלבד מחרוזת של מילים וביטויים אקראיים. זה הוביל אנשים רבים לשאול, מדוע הביטלס כתבו "I Am the Walrus"?

הַשׁרָאָה

ג'ון לנון קיבל השראה לכתוב את השיר מהספרות, במיוחד השירים הסאטיריים של ילדותו שלו. זה כלל את "וולרוס והנגר" של לואיס קרול. בשיר, הוולרוס והנגר צועדים ליד הים, והוולרוס אוכל צדפות בעוד שהנגר לא. המשפטים האליטרטיביים שלו, הדימויים הסוריאליסטיים והדיאלוג דמוי אבוט וקוסטלו , סיפק את השילוב המושלם של אבסורד לשיר.
ג'ון לנון גם קיבל השראה מתוכנית הרדיו של ה-BBC "The Goon Show". The Goon Show הייתה תוכנית קומית סאטירית פופולרית ששודרה ב-BBC במהלך שנות ה-50. ההומור האבסורד, דמוי מונטי פייתון, השפיע רבות על כתיבתו של לנון.

מוֹטִיבָצִיָה

המשמעות העמוקה יותר של "אני הוולרוס" נחשבת לפרשנות לתקשורת. לנון היה מבקר קולני של מה שלדעתו היה הניסיון של התקשורת לתמרן את דעת הקהל. על ידי כתיבת שיר חסר היגיון, הוא שלח מסר על רדידות התקשורת.
המילים נכתבו כהתקפה על התקשורת, כשהדימויים האבסורדיים של הוולרוס והנגר סמלים את התקשורת ואת ניסיונותיה לתמרן את דעת הקהל. לנון כתב את השיר כדרך לאתגר את הסטטוס קוו ולעודד אנשים להשתלט על חייהם במקום להסתמך על התקשורת.

מילים

קרא עודהאם הביטלס קיבלו את הג'וינט הראשון שלהם מבוב דילן

ג'ון לנון היה אמן משחקי מילים, ו"I Am the Walrus" אינו יוצא מן הכלל. המילים קשות לפירוש בגלל האקראיות שלהן, אבל הן מכילות משמעויות נסתרות.
לדוגמה, המילים "רפרפת חומר צהובה, נוטפת מעינו של כלב מת" מתייחסת למותו של אלביס פרסלי. אלביס היה אחד מהאלילים של לנון, ולנון פגש אותו זמן קצר לפני כתיבת השיר.
הביטוי "יושב בגן אנגלי, מחכה לשמש" נחשב להתייחסות לזיכרונות הילדות של לנון מגידולו בליברפול. הייתה לו געגוע לחיים באנגלית בעיירה קטנה, והנוסטלגיה הזו באה לידי ביטוי במילות השיר. זה משמש גם כדוגמה לשנינות ולשליטה של ​​לנון במשחקי מילים.

אָנָלִיזָה

כשהשיר שוחרר, הוא נראה מביך לרבים, מכיוון שהוא לא דומה לשום דבר שהביטלס הקליטו קודם לכן. למרות שהמילים היו חסרות היגיון והעיבוד המוזיקלי לא שגרתי, השיר זכה להדים רבים.
זה נבע מהאופן שבו היא הצהרה על התקשורת תוך כדי חגיגה של האבסורד. זה הראה לאנשים שאפשר לערער על הסטטוס קוו ועדיין להיות משעשע. זה גם הראה שאפשר לעשות אמנות מהיומיומי.

פּוֹפּוּלָרִיוּת

הפופולריות של השיר הפכה אותו לאחד השירים הידועים ביותר של הביטלס. הוא הוצג בסרט הצוללת הצהובה וסוקר על ידי אמנים החל מביץ' בויז ועד אואזיס.
השיר הפך להמנון לדורות של נוער מרדני, בשל המסר הנגד-תרבותי שלו. זה עדיין מהדהד עם אנשים היום, וזה חלק מהסיבה לכך שהביטלס עדיין נחשבים לאחת הלהקות הגדולות בכל הזמנים.

הֶקשֵׁר

כאשר "I Am the Walrus" נכתב, העולם השתנה במהירות. חלה עלייה בתנועות נגד תרבותיות והאמן הפך לדמות חשובה יותר ויותר בחברה. השיר של לנון היה ביטוי לעולם המשתנה הזה ודרך לאמנים לתקשר את אי שביעות רצונם מהסטטוס קוו.
על ידי כתיבת שיר שחגג את האבסורד, לנון שיגר מסר לאמנים שאפשר לאתגר את המיינסטרים ועדיין ליצור אמנות. הוא הראה לאנשים שאפשר לעשות יש מאין.

מַסְקָנָה

קרא עודמתי הביטלס נולדו ומתו

"I Am the Walrus" עומד כאחד השירים האייקוניים ביותר של הביטלס. זה מהווה עדות למיומנותו של ג'ון לנון ככותב שירים וליכולתו לאתגר את הסטטוס קוו. הפופולריות של השיר נובעת מהשימוש החכם שלו במשחקי מילים, המילים החכמות והיכולת שלו להצהיר על התקשורת. הוא הפך להמנון לדורות של נוער מורד וימשיך להיות קלאסיקה בשנים הבאות.

זֶהוּת

ג'ון לנון כתב את "I Am the Walrus" כהצהרה חתרנית על התקשורת והכוח שיש לה על דעת הקהל. זו הייתה דרך עבורו להעביר את אמונתו שאנשים צריכים לחשוב בעצמם ולהשתלט על חייהם.
השיר היה ניסיון לאתגר את הסטטוס קוו ולעודד אנשים להיות יצירתיים ולחשוב מחוץ לקופסה. זו הייתה דרך להביע את אמונתו שאפשר לעשות יש מאין.

סָאטִירָה

השימוש של השיר בסאטירה הפך אותו לאהוב על מעריצי הביטלס. השימוש שלו בדימויים אבסורדיים ובמשחקי מילים חסרי היגיון הפך אותו לקלאסיקה מיידית. מילות השיר הן הומוריסטיות ולעתים קרובות אבסורדיות, אך הן מכילות גם משמעויות נסתרות ופרשנות חברתית.
השיר הוא דוגמה לשליטה של ​​לנון במשחקי מילים וליכולת שלו להשמיע אמירה תוך כדי שהוא משעשע. זו הייתה הדרך שלו להשתמש באמנות שלו כדי להתעמת עם כוחה של התקשורת ולעודד אנשים לחשוב בעצמם.

חדשנות

השיר כוסה על ידי אמנים רבים במהלך השנים, כל אחד מהם שם את הספין שלו לקלאסיקה. זה הראה שהשיר הוא נצחי ושמר אותו בחיים גם לאחר מותו של ג'ון לנון.
השיר הפך להמנון לדורות של צעירים מרדנים, המראה להם שאפשר לערער על הסטטוס קוו ועדיין ליצור אמנות גדולה. זה מהווה דוגמה ליכולת כתיבת השירים של לנון וליכולת שלו ליצור יש מאין.